top of page
בלוג


דברים שלמדתי על כעס
היום יום ההולדת של אמא שלי. היא היתה אמורה להיות ב 66. מספר יפה. היא נשארה בת 59 וקצת. את הפוסט הזה כתבתי מספר חודשים לאחר לכתה. זו שיחה שמתכתבת איתי עד היום, כל הזמן. אימי נפטרה. היא סבלה יסורים קשים. כאבי גוף וכאבי נפש . הסוף היה הזוי, כמו תמדברים שלמדתי על כעסונה בסרט של ברגמן. אבא התקשר אלי, הייתי בבריכה עם הילדים, אחרי שישיבת ארוך של מחלה, איתה. הם בעצם היו בדרך לעוד נסיון לטיפול נוסף אבל היא, כבר לא רצתה יותר, לא יכלה יותר. אבא התקשר ואמר בואו, זה הסוף. כל הדרך לירושל

עינת חיימוביץ
זמן קריאה 3 דקות


למה זה ככה?
לפני כמה ימים ירדתי למדבר. מצפה רמון ליתר דיוק. על המצוק, מול פלא הבריאה. זו היתה חוויה מיוחדת. לראות שם שקיעה, זריחה, שקיעה. לשהות בתוך הראשוניות של הטבע. עם מדורה, פויקה שהתחמם כל הלילה וחבר נפש אחד. קיבלנו שם, לאורך השעות שחלפו, כמה מתנות גדולות לחיים. זה התחיל בלהקת זרזירים (גיליתי את השם אחרי שקצת קראנו על זה) שהמריאה כמקבץ ענק אל עבר השמים. גוש שחור נע בהרמוניה אין סופית. המשיך בצעירה אחת, בחדר לידינו שכאב גדול עלה ממנה. ולמחרת היא לא הפסיקה לנקות את חלונות בקתת הבוץ של

עינת חיימוביץ
זמן קריאה 3 דקות


מה שיותר עמוק יותר שחור
את הקטע הבא כתבתי לא מזמן. התלבטתי האם לפרסם אותו. כי מה זה אומר עלי, המטפלת, החברה, האמא, שאני גם שוקעת? צוללת לעיתים? אבל אז חשבתי, ביני לביני, שזה חשוב. חשוב לדעת שכולנו צוללים. זה חלק מהמסע הזה בדרך. בודהה שהביא לנו בשורה עמוקה אמר שבלי לדעת את הסבל, לא נוכל להתמודד איתו, לא נוכל לעזור לאחרים לצאת ממנו. כי יש דרך לצאת מהסבל. בסוף הקטע, אני מנסה להביא כמה דרכים להתמודדות, ואולי גם ליציאה ממנו. Once at a time. וכל פעם מחדש. בוקר. תחושה מוזרה בבטן. התעוררות לרגעי ההתחלה הקרב

עינת חיימוביץ
זמן קריאה 4 דקות
bottom of page