מחשבות על טיפול, יחסים ומשמעות

היום יום ההולדת של אמא שלי. היא היתה אמורה להיות ב 66. מספר יפה. היא נשארה בת 59 וקצת. את הפוסט הזה כתבתי מספר חודשים לאחר לכתה. זו שיחה שמתכתבת איתי עד היום, כל הזמן. אימי נפטרה. היא סבלה יסורים קשים. כאבי גוף וכאבי נפש . הסוף היה הזוי, כמו תמדברים שלמדתי על כעסונה בסרט של ברגמן. אבא התקשר אלי, הייתי בבריכה עם הילדים, אחרי שישיבת ארוך של מחלה, איתה. הם בעצם היו בדרך לעוד נסיון לטיפול נוסף אבל היא, כבר לא רצתה יותר, לא יכלה יותר. אבא התקשר ואמר בואו, זה הסוף. כל הדרך לירושלים חשבתי לעצמי, מה אומרים לבן אדם שיודע שהוא הולך למות כל רגע. איך משחררים אותו מכאן, מה מאפשרים לו להגיד? איך פותרים ברגע כל מה שכל כך לא פתור שנים?. כשהגעתי, עדיין היה אור בחוץ, חיכינו לאחי ולאחיה שיגיעו מהצפון, כדי להי