סבתא שלי מצד אמא, היתה אישה שידעה להשפיע על הגבר שלה. במהלך חיינו המשותפים שאלה אותי שתי שאלות שהשפיעו עלי וגרמו לי לתהות מה זה אישה. בעייני. בעינייה. אחרי הגירושין הראשונים שלי, כשבאתי לספר לה, היא שאלה אותי "המין איתו לא היה טוב?". אז הבנתי בגיל 27, שגם בעייני נשים מבוגרות (קצת יותר ממה שאני עכשיו, תכלס), מין זה משהו שצריך להיות טוב. שחשוב להנות ממנו. שהרי אם לא, זו עילה לגירושין, לדברי סבתא שלי. תהיתי אז, האם היא אולי שאלה בעצם אם אני הייתי מספיק טובה בשבילו ואולי הוא עזב אותי בגלל ש"לא נתתי לו מספיק" אבל היא ידעה שאני זו שעזבתי אותו, אז אולי היא כן שאלה, אמרה, שמין זה משהו חשוב. אפילו גדול. זה היה תענוג לקבל על כך אישור. ועוד יותר תענוג לדעת, שאפילו מזה סבתא שלי יודעת להנות. בפעם השניה
במהלך חיי השתתפתי במלא קבוצות. ברור שהייתי במלא כאלו. כי כמעט כל דבר שעשיתי היה חלק מצוות, חלק מלהקה. ואני אוהבת להקות. כי זו הדרך הטובה ביותר לדעת אותי. יש מי שמהדהד אותי, יש מי שפחות אוהב את מה שאני אומרת, יש תמיד את אלו שאיתם נוצר הקליק, שיהיה איתם הומור משותף, ואחרים שתמיד ימצאו את הדרך להכניס לי קצת, בקטנה. ובתור מי שתמיד נהנית לחפור לעצמי את דפנות הנשמה, עד לפעמים לרזולוציות לא הכרחיות של דיוק, וקילוף (פציעה?!), הנוכחות בקבוצה היא חומר משובח עבורי ללכת עוד כברת דרך עם עצמי. למשל, בקבוצה הנוכחית שאני משתתפת בה, אחד המשתתפים, מהמוערכים עלי בקבוצה, סתם לי את הפה. כמובן שזו היתה חוויה שלי, סביב פתיחות מאד גבוהה שניסיתי ליצר מול משתתפת אחרת. אז אחרי שהתכווצתי, נכנסתי לפוך (מעיל הדובון שלי,