מעשה הקבוצה

במהלך חיי השתתפתי במלא קבוצות. ברור שהייתי במלא כאלו. כי כמעט כל דבר שעשיתי היה חלק מצוות, חלק מלהקה. ואני אוהבת להקות. כי זו הדרך הטובה ביותר לדעת אותי. יש מי שמהדהד אותי, יש מי שפחות אוהב את מה שאני אומרת, יש תמיד את אלו שאיתם נוצר הקליק, שיהיה איתם הומור משותף, ואחרים שתמיד ימצאו את הדרך להכניס לי קצת, בקטנה. ובתור מי שתמיד נהנית לחפור לעצמי את דפנות הנשמה, עד לפעמים לרזולוציות לא הכרחיות של דיוק, וקילוף (פציעה?!), הנוכחות בקבוצה היא חומר משובח עבורי ללכת עוד כברת דרך עם עצמי.

למשל, בקבוצה הנוכחית שאני משתתפת בה, אחד המשתתפים, מהמוערכים עלי בקבוצה, סתם לי את הפה. כמובן שזו היתה חוויה שלי, סביב פתיחות מאד גבוהה שניסיתי ליצר מול משתתפת אחרת. אז אחרי שהתכווצתי, נכנסתי לפוך (מעיל הדובון שלי, פוך שהולך איתי לכל מקום) וסיננתי ביני לביני כמה דברי תוכחה עליו (בלתי נמנע, קשה לי בשלבים אלו לשאת את הפגיעות באופן אישי), הגעתי עם זה הביתה. ואז שאלתי את עצמי, מה היה לך ככ קשה? ומאוחר יותר אפילו ניסיתי להבין למה אני תמיד לוקחת את המקום של הפתיחות. הבנתי כמה דברים. על איך אני מביאה את עצמי לעולם. הפעם סימנתי וי.

בפעם ההיא ששוב המנחה של הקבוצה הביעה אי שביעות רצון ממני, למדתי להפסיק להיות זו שמייצרת שוב ושוב מהמורות עם דמויות הסמכות. אז, זה היה מינוס רציני שגרם לי, לעומק, להפסיק לשחזר יחסים לא בריאים, כמו אלו שהיו לי עם אמא שלי (חלקכם כבר קראתם על זה... ).

לקבוצות יש בעייני גם הרבה מאד ערך לנחמה וחמלה. החבר שלי צוחק עלי שהוא כבר מבולבל כל פעם שאני מספרת לו על קבוצה אחרת של חברות. המעגלון, או בשמו הנוכחי לאחר שהתכווץ, המעגלונוש, קבוצת האחיות שלי. קבוצת "פאן לי במקסימום" עם חברותי החדשות יחסית והקבוצה של הדנות (דנה ברבים) עם החברות הותיקות מהצבא. ויש עוד כאלו... שלכולן משמעות אינסופית בחיי (אולי כי משפחה יש אצלי ממש מעט).

אז לקבוצות בחיי יש משמעות גדולה להתפתחות שלי. כי אנחנו צומחים, או נובלים בתוך קשרים. ובשביל לדייק את זה אנחנו צריכים לתרגל את זה.

בין היתר בשביל זה אני שוב פותחת קבוצה. לנשים. "נשים כותבות את עצמן לדעת".

זה שאני אוהבת מאד לכתוב זה ברור. זה שכתיבה היא תהליך עוצמתי, מדיטטיבי ואותנטי, על זה גם כבר כתבתי. עכשיו גם ברור למה בקבוצה ולא לבד.

אז אני מזמינה אתכן, להיות חלק מקבוצת כתיבה שבה נכתוב את עצמנו. חוויות, אירועים שדורשים הבנה מעמיקה, סיפורי חיים שיצרו את מהלך חיינו כפי שהם מתנהלים היום. ולכתיבה הזו יהיה קהל ותהיה עבודה על התפיסה שלי את החוויה, ידוברו ויתאפשרו נקודות התייחסות אחרות. תהיה השתנות. וההשתנות משמעותית לנו בשביל שהסיפור הבא שנכתוב (ותכלס, כל יום אנחנו כותבות סיפור חדש), יהיה יותר מדוייק ונכון לנו.

חשוב מאד לציין שזו לא קבוצה ללימוד כתיבת סיפורים. אני מטפלת בנפש האדם ולא כותבת מדופלמת שתוביל אתכן להיות סופרות. לכן אין שום צורך בלדעת לכתוב או לאהוב את זה. להפך. הכתיבה היא רק אמצעי אינטואיטיבי לנפשינו פנימה.

הקבוצה תיפגש אחת לשבועיים כך שיתאפשר זמן בין לבין לנשום וקצת לכתוב. וכל הפרטים בעצם כבר כתובים כאן.

אשמח שתצטרפנה אלי לעוד נסיעה בדרך. ושתעבירו הלאה למי שתחשבו שרלוונטי עבורה...

(תתקשרו אלי בכל שאלה, התלבטות או פרטים 0546711806)